האירועים הביטחוניים האחרונים – מטחי הרקטות מלבנון, התקיפות מעזה והירי הישיר מאיראן – הפכו את נושא ההתחדשות העירונית משיח תכנוני-נדל"ני לנושא של ביטחון לאומי.
בעוד אזרחים ברחבי הארץ נדרשים להיכנס למרחבים מוגנים, מאות אלפים מתגוררים בבניינים ישנים, ללא ממ"ד, כשהם חשופים לסכנה ממשית. יזמים ואנשי מקצוע בענף מתריעים: המדינה והרשויות המקומיות ממשיכות לראות בפרויקטים של התחדשות עירונית עסקה כלכלית – ולא פתרון למצוקת המיגון.
לדברי צחי עומר, מנכ"ל "ים סוף נדל"ן" מקבוצת פפושדו, נדרש שינוי גישה מיידי: "כל עוד מסתכלים על התחדשות עירונית רק דרך הפריזמה של תמורה לדייר או רווח ליזם – אנחנו מפספסים את העיקר. המציאות של 2025 מחייבת לשאול שאלה אחת: איפה הדייר יגן על עצמו כשהטילים נופלים? ממ"ד הוא לא פריבילגיה – הוא חובה. ביטחון וחיים קודמים למרפסות. צריך להוציא את הממד מהשיח הכלכלי ולהכניס אותו לשיח הלאומי".
גם יוסי רייק, מנכ"ל "רייק נדל"ן", מציין כי עד כה ההתחדשות העירונית נתפסה כהזדמנות להעלאת ערך הנכס – אך לא ככלי למיגון:
"פתאום כולם נזכרים שהמרחב האזרחי בישראל פגיע. אסור שאנשים ייאלצו לרוץ עם ילדיהם לחדר מדרגות. צריך לוודא שלכל תושב תהיה דירה עם ממ"ד תקני, ובניין שעומד בסטנדרטים של 2025. על המדינה לקצר הליכי תכנון ולשים את הבטיחות לפני הכל".
מאיר ברון, מנהל תחום ההתחדשות העירונית בחברת דמרי, מצביע על החסמים התכנוניים והבירוקרטיים שמעכבים את קידום הפרויקטים:
"הציבור לא אדיש – הוא פשוט כלוא בתוך מערכת איטית. כל עיכוב בוועדה, כל תקן חניה לא רלוונטי, כל התנגדות מקומית – זה לא רק עיכוב בתוכנית, זו סכנת חיים. ממ"ד הוא זכות בסיסית. המדינה חייבת לשחרר את החסמים האלה עכשיו".
עופר זרף, מנכ"ל "יסודות איתנים", מדגיש את החשיבות שבקידום פרויקטים בפריפריה – שם המצב חמור עוד יותר: "בפריפריה אין כדאיות כלכלית, ולכן בלי מעורבות ממשלתית לא תהיה התקדמות. המדינה צריכה להיכנס חזק – להסיר חסמים רגולטוריים, לקצר לוחות זמנים ולאפשר ליזמים להגן על הציבור. ההתחדשות העירונית בתקופת חירום איננה רשות – היא חובה".
יגאל גוברין, יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתית, מציע גם פתרון מערכתי לטווח הארוך: "התחדשות עירונית היא חלק מהפתרון – אבל לא כל הפתרון. ישנם מבנים גבוהים שלא ניתן למגן כלכלית בפרויקטים של פינוי-בינוי. הרשויות צריכות למפות את כלל המבנים הללו ולהציע פתרונות מיגון משותפים – כמו שימוש במוסדות חינוך סמוכים או הקמת מתקני מיגון שכונתיים. הבנייה הישנה בישראל היא פצצה מתקתקת, וכיום כבר ברור שמיגון הוא צורך מערכתי – לא רק פרטי".
המסקנה ברורה: ההתחדשות העירונית אינה עוד מותרות או "שדרוג אסתטי" של שכונה. היא מענה הכרחי לאיום בטחוני הולך וגובר. כדי להציל חיים, המדינה חייבת להפסיק לראות בפרויקטים הללו כהצעה מסחרית – ולהתחיל לקדם אותם ככלי לאומי לשמירה על שלום התושבים. ככל שההחלטות יתעכבו – כך יגדל הסיכון.
